אַבְרָהָם מֵגֵן עַל יְרוּשָׁלַיִם

הורידו את הסיפור

באותו בוקר, המחסום בדרך לירושלים נראה כרגיל. אברהם פטנה, מטירת הכרמל שבחיפה, עמד ובדק את הרכבים הרבים שנוסעים דרך כביש המנהרות לירושלים. הוריו של אברהם, שעלו מאתיופיה, חלמו במשך שנים להגיע לירושלים ועכשיו הוא כאן, עומד ושומר עליה בתור חייל.

המכוניות עברו זו אחר זו במחסום, כמו בכל יום, אך אברהם וחבריו לא נתנו לשגרה השקטה להטעות אותם. הם ידעו: האויבים באזור עלולים להופיע כל רגע. הם מחפשים כל דרך להרחיב את המלחמה, להכות ביהודה, בשומרון ובמיוחד בירושלים, ולמנוע מכוחות הביטחון להתמקד בלחימה בעזה. החיילים שמרו על ערנות שיא מאז שמחת תורה, כדי שהאויבים לא יצליחו במזימתם, אך זו הייתה משימה קשה מאוד. אחרי יותר מחודש של ערנות גבוהה העיניים כבר פחות חדות והרגליים מתחילות להתעייף.

אברהם לא הרשה לעצמו להתעייף. כבר בילדותו הוא כל כך רצה להתגייס לצה"ל, ולמרות הקשיים שעברה משפחתו בארץ ישראל, היה לו חשוב להגן על המדינה. לכן עכשיו, כשהמדינה במלחמה, היה לו ברור שהוא יהיה חד ודרוך. גם החיילים לידו שמרו על ערנות, וכשהבחינו ברכב קצת חשוד שמתקרב למחסום – עצרו אותו לבדיקה.

מאותו רגע הכול התרחש במהירות. קולות ירי בקעו מכיוון הרכב החשוד. אברהם קלט מייד מה מתרחש, וכהרף עין הסתער ראשון לעבר המחבלים. הוא וחבריו הצליחו לחסל אותם, לפני שיספיקו לפגוע באזרחים הרבים שבסביבות המחסום, אך אברהם עצמו נפצע, ולאחר מכן נפטר מפצעיו.

אחרי שהאירוע הסתיים וכל האזרחים נשמו לרווחה והמשיכו לירושלים, בדקו כוחות המשטרה והצבא את הרכב שבו נסעו המחבלים. הם נדהמו למראה עיניהם: הרכב היה מלא כלי נשק ותחמושת! לא היה להם ספק: תוכניתם של המחבלים הייתה לעבור את המחסום, להגיע לירושלים ושם לבצע פיגוע, אך אברהם וחבריו עצרו אותם ומנעו אסון גדול. "אברהם שלכם גיבור אמיתי", הודיעו המפקדים הנרגשים של אברהם לבני משפחתו, "הוא הציל את ירושלים".

כתב: חיים אקשטיין