''אני מאוד מצטער, רועי'', אמר מח''ט גולני רסאן עליאן, ''אתה לא חוזר להיות מפקד! אתה צריך להתמקד בהחלמה שלך!''
רועי לוי נפצע קשה במבצע צוק איתן בעזה, כמפקד גדוד בגולני. הרופאים הסבירו לו שיעבור זמן עד שיוכל לחזור לעצמו, אבל זה יקרה. "ומה שבטוח", הם הדגישו בפניו, "אתה לא תוכל לחזור להיות לוחם". אבל רועי לא ויתר. ממיטת בית החולים הוא המשיך לתפקד כמו מג''ד. חילק תפקידים לחיילים שלו, ראיין קצינים ואפילו סיים ללמוד תואר במשפטים באוניברסיטה. וכל העת הוא המשיך לשכנע קצינים בכירים בצבא שייתנו לו לחזור ללוחמה. למגינת ליבו הם סירבו בגלל מצבו הרפואי.
אחרי שיקום ארוך, שבו רועי לא ויתר לרגע על החלום, הוא מונה להיות מפקד בבית ספר להדרכה לקצינים ואחר כך, כנגד כל הסיכויים, חזר להיות לוחם ומונה למפקד יחידת 'אגוז' המובחרת.
לפני יום העצמאות ה-70 למדינה התקשרו להודיע לרועי שהוא נבחר להשיא משואה. ''אני ממש לא ראוי לזה!'' הוא אמר בתוקף. ''אני מוקף באמיצים וגיבורים שהרבה יותר מתאימים ממני''. כשרועי הבין שהדבר לא נתון לבחירתו הוא נכנע ושמח להדליק את המשואה בעבור החיילים שנלחמים איתו ומגינים על המדינה. מה הייתה הסיבה שבחרו דווקא בו?
רועי השתתף פעם בטקס פרדה מרמטכ''ל צבא ארה''ב, שביקש מרועי לספר את הסיפור שלו. ''רק דבר אחד אני לא מבין'', אמר הרמטכ''ל האמריקאי, ''איך מפקד כל כך בכיר בכלל נפצע בקרב?''
''אצלנו המפקדים מסתערים ראשונים'', הסביר רועי לרמטכ''ל הנדהם. ''כל החיילים מקבלים כוח מהאומץ שלהם''.
רוח הלוחמים הייתה לנגד עיניו של רועי גם בקרבות בקיבוץ רעים, ב־7 באוקטובר. הוא נפצע אך התעקש שלא יחבשו לו את הפצע כי ידע שהדבר ימנע ממנו להמשיך להילחם לצד חייליו.
רועי המשיך להילחם ולחלץ תושבים עד שנפגע ונהרג. ואנחנו, בכל פעם שיהיה לנו קשה לדבוק במטרה, כל מטרה בחיים, נחשוב על רועי ונצעד צעד ועוד צעד מכוחו.
כתב - ברוך קמפינסקי
Comments