המזוודה של אביתר כבר עמדה ארוזה לקראת הטיסה. הוא היה אמור לטוס מיד בצאת חג שמחת תורה לטיול בווינה ובבודפשט בעקבות תחנות בחייו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל.
אביתר זיתוני, מפקד פלוגת הכשרת מ"כים (מפקדי כיתות) בצנחנים, היה בחופשה בדירתו ברמת גן כשחברתו העירה אותו וסיפרה לו שפרצה מלחמה.
הוא עלה על מדים ושעט דרומה בנסיעה מהירה. "כמפקד, אני לא מחכה שיקראו לי. אני יוצא ומסתער", סיפר. אביתר לא היה מוכן לקבל פקודות מהווייז שהכווין אותו ישירות לשטח האש, אלא בחר בדרכים עקיפות וכך הגיע בשלום ונכנס לפעולה.
הוא מצא מכשיר קשר שהיה שייך למחבל שנהרג והעביר אותו לחייל שלו ששולט בשפה הערבית, כדי שיצוטט לקשר וידווח מה מתכננים המחבלים.
אביתר המשיך עם חייליו לקיבוץ כיסופים, שם נלחמו במחבלים בגבורה רבה וחיסלו עשרות מהם. ברגע אחד שאביתר לעולם לא ישכח הוא הרגיש פגיעה ברגלו, בעורק ראשי וחשוב.
כשנקפו הדקות והפינוי לא נראה באופק, אביתר עשה לעצמו חוסם עורקים. בשל הכאב העצום ובהעדר משככי כאבים, המפקד האמיץ לקח מקל מהאדמה ונשך אותו בעוצמה על מנת להתמודד עם הכאב ולמנוע מעצמו להירדם. על אף פציעתו הקשה הוא המשיך להילחם, תוך שהוא משתמש באקדח שהוא נושא על גופו, עד לחילוצו.
עשרה ימים שכב אביתר בבית החולים סורוקה, מורדם ומונשם. פציעתו הוגדרה על ידי הרופאים קשה מאוד, והם נאבקו על חייו. כשהתעורר נשבע לעשות כל שביכולתו על מנת לנצח בקרב ההחלמה שלו.
כשלושה חודשים לאחר פציעתו לבש אביתר את מדיו והגיע לטקס ללוות את הלוחמים שלו, שסיימו את המסלול והפכו למפקדי כיתות. בהמשך הוא זכה לטקס משלו בבית החולים, יחד עם הרופאים שהצילו את חייו, בו עלה מדרגת סרן לדרגת רב סרן ועין לא נותרה יבשה.
המפקד זיתוני תכנן לטייל בעקבות חוזה המדינה, אך מצא את עצמו מטייל בגבורה בשדה הקרב ועושה דרך מעוררת השראה למען המדינה ואזרחיה.
כתבה: אילה יבגי
コメント