בסוף, לא שוכחים את המקום שבו נולדים.
כן, כן, זה בדיוק מה שגילה גיא שמחי שנולד בקיבוץ רעים, וארבע עשרה שנים לאחר מכן מצא את עצמו מנווט בין שבילי הקיבוץ, כדי להציל את חייו ואת חיי חבריו שנמלטו מהמסיבה שהתקיימה ב-7 באוקטובר ממש ליד הקיבוץ.
כשהיה בן שש עברה משפחתו של גיא לגדרה, אך הוא, ילד יפה תואר ואהוב על חבריו כל כך, נשאר בקשר עם רבים מהילדים שליוו אותו בקיבוץ רעים כל השנים.
אבא של גיא, דדי, היה מפקד קרבי בצה"ל ולחם שנים רבות למען המדינה. לאחר שהשתחרר פיקד דדי גם על כוחות כיבוי האש וההצלה של מדינת ישראל. לא פלא איפה שבמשפחה של לוחמים עבור מדינת ישראל צמח גיא וגדל, לגאוות המשפחה כולה, ללוחם בסיירת צנחנים.
אל המסיבה, שממנה כבר לא חזר אל חיק משפחתו, הגיע תוך כדי חופשה מהצבא, לנוח ולשמוח עם חברים אהובים. כאשר החלו היריות גיא לא איבד שליטה. רבים מהמשתתפים במסיבה נקבצו סביבו, מבינים שהוא יודע מה הוא עושה. והוא אכן ידע. הוא נזכר היטב בשבילים המובילים אל הבית הראשון שבו גדל, אל קיבוץ רעים.
"רוצו אחריי", אמרה להם המנהיגות השקטה שקרנה מגיא, והם אכן עשו זאת עד שהגיעו אל דירה בקיבוץ שבה תפסו מחסה. גיא לא נשאר איתם בממ"ד שאליו שלח אותם לתפוס מחסה. הוא יצא להילחם עם חברו הדר שהיה חמוש.
החבר'ה אמרו לו "תיכנס, אתה בלי נשק!" אבל גיא אמר להדר: "אין מצב שאני משאיר אותך לבד, אנחנו נילחם נגד כל המחבלים יחד".
אש כבדה נפתחה על גיא והדר שחסמו בגופם את הגישה אל חבריהם המסתתרים בממ"ד. מחבל אחר מחבל הוכרעו על ידיהם עד שנפל גיא בקרב איתם, על אדמת הקיבוץ שהיה לו לבית הראשון בחייו.
גיא, ילד שהיה ללוחם, ומעל הכול חבר אמיתי וגיבור אמיתי.
כתב - יונתן אופיר
Comentarios