"אני כל הזמן בתפקיד, עבור כולם. אני האחות של הקיבוץ", אומרת נירית הונוולד-קורנפלד תמיד.
גם בבוקר 7 באוקטובר הייתה נירית של כולם, של כל תושבי בארי, שכל כך נזקקו לה ביממה השחורה משחור. "בשבת בבוקר, ב־6:30 בבוקר, התחילו הבומים החזקים. מיהרתי להתלבש, כי ידעתי שאם מישהו יזדקק לי ארוץ מיד. מהר מאוד התקשרו לומר שיש פצוע קשה ליד מרפאת השיניים, ואני רצתי לעזור לו," סיפרה נירית.
נירית הגיעה אל הפצוע הראשון כשהוא במצב לא טוב, ומיד הבינה שהמקום לא בטוח וצריך לזוז משם. רופא שגר בסמוך הצטרף אליה ויחד הכניסו את הפצועים אל מרפאת השיניים של הקיבוץ, כשפצועים נוספים ממשיכים לזרום כל העת.
נירית טיפלה בפצועים ללא הרף, מגישה סיוע רפואי בפנים מאירות כשסביבה נלחמים חבריה לקיבוץ במחבלים שהמשיכו להסתער עליהם. לאחר שעות של לחימה וטיפול בפצועים, אזלה התחמושת ונירית וחבריה הבינו שעליהם להסתתר. המחבלים ירו בלי לעצור לרגע, השליכו רימונים, והאש במרפאה בערה.
נירית סיפרה שחשבה שכוחות החילוץ כבר לא יגיעו, אך החיילים שלנו לא ויתרו, הם המשיכו כל הזמן להדוף את המחבלים. הם עשו את הבלתי אפשרי על מנת למצוא את כל חברי הקיבוץ ולחלץ אותם בביטחה. "אחרי שעתיים במסתור שמעתי קולות קשר בעברית: 'כאן צה"ל, צה"ל! יש פה מישהו?' יצאתי בכוחות האחרונים שלי וביקשתי שיעזרו לי להמשיך לחלץ את החברים והמשפחה שלי," סיפרה נירית.
נירית לא עזבה את הקיבוץ גם אחרי שחולצה, ובכוחות בלתי נתפסים נכנסה שוב אל הקיבוץ עם כוחות צה"ל כדי להוציא ממקום הסכנה את משפחתה וחברים נוספים.
זוהי אחת מגיבורות בארי, האחות הרחמנייה והמסורה נירית הונוולד.
כתבה - נעמי טולדנו
.png)
コメント