"הייתי הטנק הראשון שהגיע לבארי", מספר אלוף משנה ניסים חזן,
שחָבַר לצוותים של דובדבן ביממת הלחימה בקיבוץ בארי.
ניסים, מפקד חטיבה ב' בשריון, הגיע ממש כמו שריונר צעיר כדי לסייע לכוחות הלוחמים בקיבוץ במיגור המחבלים. הוא מיקם את הטנק שלו מול מגורי הצעירים של הקיבוץ והנחה את צוותי הלוחמים כיצד להתקדם, תוך שהוא מחפה עליהם בעודם עוברים מבית לבית ומחפשים אחר ניצולים.
"ראיתי מול העיניים שתי שורות של בתים כמו רכבת," שיחזר ניסים, "בכל שורה מספר חדרים. הבנתי שבחדר האחרון של המבנה הראשון ממתינה לנו חברת קיבוץ". ניסים וצוותי דובדבן שלצידו עברו בשורת החדרים ביסודיות ובקור רוח. סרקו חדר-חדר, מחפשים בלי לוותר את חברת הקיבוץ המסתתרת ואת המחבלים הממתינים להם. "בחדר האחרון אני שומע את קולה של הניצולה. היא צועקת שהיא לא מצליחה לפתוח את הדלת של החדר," סיפר ניסים.
במוחו הבריק רעיון יצירתי במיוחד: הוא התקדם עם התותח של הטנק החזק ממש עד פתח הדלת המסרבת להיפתח ודחק בדלת עם התותח עד שנפרצה. כוחות הלוחמים חילצו את הניצולה המבוהלת, והיא יצאה מחדרה היישר אל הטנק של ניסים ומשם למקום בטוח.
כך המשיכו ניסים וצוותי הלוחמים חדר-חדר, לא ויתרו על איש. לפתע זיהו מחבלים המסתתרים באחד החדרים בהמשך השורה. במקום לסכן את חיי הלוחמים, שהמתינו נכונים להסתער בקרב יריות מול המחבלים, ירד ניסים מהטנק וטיפס על דחפור D9 ענק שמצא בקרבת מקום וכאילו המתין רק לו; ניסים עלה עליו והתחיל להלום בקירות המבנה שבו שהו המחבלים עד שהם יצאו מבוהלים אל ידיהם של לוחמי דובדבן, שחיסלו אותם מיד.
ניסים,
דובדבנים
ודחפור
שהיו לישועתם של ניצולי בארי ברגעי השבר הקשים מכל.
כתבה - נעמי טולדנו
.png)
Comments