ענר שפירא, חייל לוחם בסיירת הנח"ל, יצא לחופשה מהצבא והלך למסיבה בטבע, קרוב לגבול עם עזה. בגבול יש גדר מיוחדת וגם הרבה חיילים שמוצבים שם כשומרים. באותו בוקר שמחת תורה ב־7 באוקטובר, פתאום קרה דבר מאוד לא רגיל. היו הרבה אזעקות וגם הגיעו מחבלים ערבים שחצו את הגדר מעזה לישראל ונכנסו למסיבה הגדולה בשדות שליד הקיבוץ רֵעים.
ענר היה חזק וזריז. הוא לא נמלט הרחק מהמקום דרך השדות. הוא רץ מהר למיגונית, שהיא כמו חדר ממ"ד בשטח. הצטופפו בה שלושים חברים מהמסיבה. הוא הרגיע את כולם ואמר להם שהכל יהיה בסדר, שהוא לוחם והוא יגן עליהם. הוא הקשיב לפחדים שלהם ואז הוא חילק תפקידים לחברים כדי שיעזרו לו לשמור על כולם.
"התפקיד שלי", הוא אמר להם, "הוא שאם יזרקו עלינו רימונים (פצצות קטנות שמתפוצצות כמה זמן אחרי שזורקים אותן), אני אזרוק אותם בחזרה החוצה לעבר המחבלים". וכך הוא עשה. המחבלים רצו שכל האנשים יצאו מהמיגונית אליהם או ימותו. הם זרקו רימון וענר החזיר אותו לעברם, זרקו עוד רימון וענר שוב זרק לעברם, ככה במשך שבע פעמים. "תסתכלו", הוא אמר לחברים שהיו לידו, "אם מגיע לכאן רימון, אתם תופסים אותו בדיוק ככה ומיד משליכים לפני שהוא מתפוצץ עליכם".
ענר הלוחם האמיץ נפגע מהרימון השמיני. הוא לא היה יכול להמשיך להילחם, הוא מת בקרב בן 22 בלבד, אבל בזכותו המשיכו להילחם וניצלו עשרות אזרחים וחיילים. אחד מהם כתב: "ענר שפירא מפלוגת עורב של הנח"ל הציל לנו את החיים. מגיע לו צל"ש. הוא היה המלאך השומר שלנו".
הוריו של ענר, שירה ומשה, ניסחו במשפט אחד את סיפור הגבורה שלו: "ענר נקלע לשעת גורל והפך אותה לשעת ייעוד".
ענר לא ידע שהוא ייקלע למקום סכנה, הוא לא ידע שהוא ימות באותו יום, אבל ברגע שהוא הבין שהוא במלחמה, הוא נתן כל מה שהיה ביכולתו לתת.
כתבה - הדסה בן ארי
Commentaires