הַמִּכְתָּב שֶׁל פְּדָיָה

הורידו את הסיפור

פדיה היה גיבור עוד כשהיה ממש קטן. אביו נהרג והוא ואחיו נזקקו לכוחות רבים כדי להתגבר על הזיכרונות והגעגועים לאבא ופשוט להיות ילדים שמחים. הם הצליחו.

כשבגר, פדיה איבד את אחיו הבכור שלומי בתאונת דרכים, האח שכל כך העריץ. הוא אסף את כל הכוחות שנשארו לו בלב, בבטן, במחשבות, נשם עמוק והחליט שהוא ילך בדרכי אחיו הגדול.

פדיה מרק גר בעתניאל. היו לו שש אחיות ועוד שלושה אחים שאהבו להשתולל איתו. ללכת לים, לשוט בסירה, לנשום את הטבע הירוק של דרום הר חברון בחורף.

כשהגיעה שעתו להתגייס לצה"ל, פדיה ממש לא היה חייב ללכת ליחידה קרבית. "תרמתם הרבה", אמרה מדינת ישראל למשפחת מרק, אבל פדיה התעקש. הוא התקבל לסיירת גבעתי ואפילו נעשה קצין. על התג של גבעתי מצויר שועל שמזכיר את שועליו של שמשון הגיבור, שניצח את הפלישתים שישבו בחוף עזה הקדום.

בשבת שמחת תורה פדיה יצא להילחם עם חבריו בגבורה ועוז רוח. הם ניצחו הרבה מחבלים. הוא שלח מכתב למשפחה וכתב שהימים אכן קשים אבל אנחנו נתגבר וננצח. הוא רצה לשמור על הביטחון והרוח של החיילים ושל המשפחה. באחד מימי הלחימה המחבלים שיגרו טיל שפגע ברכב שעליו נסעו פדיה וחבריו הלוחמים, והוא נהרג עם כמה מחברי הצוות.

זה היה יום קשה מאוד לעם ישראל ולמשפחת מרק. יום עצוב מאוד. איך אפשר להתגבר על כל כך הרבה עצב? שאלו את עצמם בני משפחת מרק, ואז הם נזכרו שיש להם מכתב של פדושקה. ככה הם קראו לפדיה. ובמכתב הרי פדיה ביקש מהם להיות חזקים וכתב שהוא עושה בדיוק את מה שרצה תמיד: להגן על עם ישראל! אם ככה, נתחזק גם אנחנו. החליטו אחיו ואחיותיו של פדיה.

וכל עם ישראל חיבק אותם מרחוק ומקרוב.

כתבה - עינת ברזילי