זו לא הפעם הראשונה שאיתמר רביבו יוצא מחליפת ראש המועצה המחויטת ושועט קדימה לעבר שדה הקרב כדי להגן על תושבי מועצת חוף אשקלון, שהוא עומד בראשה. גם במבצע שומר חומות שקדם למלחמת חרבות ברזל הוא מצא את עצמו מפנה פצועים תחת אש הרקטות. בבוקר שבת ה־7 באוקטובר התעורר איתמר לקול האזעקות שפקדו את האזור. במקום להיכנס אל המרחב המוגן עם משפחתו הוא מיהר לצאת אל עבר היישובים שהוא אחראי להם. בדרכו עודכן איתמר על ירי שהתרחש במושב נתיב העשרה, המושב הדרומי ביותר של המועצה. במקום לשוב אחורה, הוא מיהר להצטייד באפוד ונשק ובאומץ רב חבר לכיתת הכוננות של המושב.
יחד, מעטים מול רבים, הם התפרסו בכביש הגישה המקיף את המושב, ירו על המחבלים ומנעו מהם להיכנס פנימה.
כעת היה צריך למצוא דרך להיכנס אל המושב ולהגן על התושבים מהמחבלים שכבר פרצו אליו לפני שהגיע כוח ההגנה. לרוע המזל המחבלים פגעו בתשתיות החשמל. נתיב העשרה חשוך והשער חשמלי נעול אבל איתמר וחבריו שם כדי להדליק את האור! בתושייה רבה הם פורצים את השער הכבד ועוקרים אותו ממקומו. עוד מכשול הוסר, לרגע אפשר לשמוע נשימת רווחה, אבל איתמר וחבריו לנשק לא עוצרים.
בתוך המושב איתמר ואיתי, תושב נתיב העשרה, פועלים יחד. הרקטות נופלות, קולות הירי נשמעים, אבל איתמר ואיתי לא מוותרים. הם עוברים מבית לבית ומפנים את הפצועים מחוץ למושב, יוצאים משטח האש וחוזרים אליו שוב ושוב.
בזכות אומץ ליבם הם מצילים את חייהם של לא פחות מחמישה עשר אנשים.
כשהאדרנלין נרגע והמלחמה ממשיכה, איתמר נכנס לעזה ללוות את החיילים. "אנחנו גאים בכם!" הוא אומר להם. "אתם עושים פה פעילות חשובה למען עם ישראל ולמען הציונות".
איתמר לא יכול לצאת משדה הקרב, הוא מבין שלפעמים צריך להצטרף לכוחות הלוחמים ולפעמים צריך פשוט להגיד מילים טובות. מילים מאירות וחזקות כמו נשק.
כתבה - שירה סגל
コメント