החייל גיא מדר לא היה בבסיס צבאי בבוקר שבת כשהתחילה המלחמה. הוא חגג את חג שמחת תורה בקריית גת. כשגיא שמע את מטחי הרקטות שיורים המחבלים מעזה על ישראל, הוא אפילו לא החליף את הבגדים החגיגיים למדי הצבא, אלא עלה מיד על הרכב ובידו האקדח שלו בלבד.
גיא הצליח להגיע לאזור המלחמה. לפתע ראה לידו חייל גולני שנפצע קשה. הוא פינה אותו הרחק משטח הקרב כדי שיטפלו בו. גיא המשיך בדרכו. מחבל ירה לכיוונו. גיא לא נפגע ובקור רוח הצליח להרוג אותו. הוא מצא נשק נוסף ובעזרתו הרג חמישה מחבלים. הוא ידע שהוא חייב להמשיך, שהוא יכול להציל עוד אנשים. פתאום הוא ראה ניידת משטרה ועלה עליה. תוך כדי הנסיעה ירו מחבלים על הרכב. גיא נפצע ביד וברגל אבל למרות זאת החזיר להם אש חיה.
לבסוף הרכב לא יכול היה להמשיך לנסוע. גיא התגלגל לתעלה בצד הכביש. הפגיעות שספג התחילו לכאוב לו. גם מן המקום הזה הוא המשיך להרוג עוד ועוד מחבלים, ואז הרגיש מותש. הפצע ברגל דימם וכאב. גיא היה לוחם, הוא הבין וידע שעכשיו הוא צריך להיות הרופא של עצמו. הוא שם לעצמו חוסם עורקים (חבישה שחוסמת את זרימת הדם לאזור הפצע וכך עוצרת את הדימום המסוכן) וחיכה שמישהו יבוא להציל אותו. הוא ידע שהוא לא יישאר לבד.
לאחר שעתיים וחצי הגיעו כוחות ההצלה. הם ראו את גיא, אבל בגלל שהוא החזיק בידו נשק ולא לבש מדים של צה"ל, חשבו שהוא מחבל. גיא ניסה לצעוק בכוחות שנשארו לו שהוא חייל, יהודי, אבל קולו החלוש לא נשמע. רגע לפני שירו בו, אחד החיילים צעק: "לא לירות! יש לו ציצית! הוא יהודי!"
כמה ימים לאחר מכן, באחד הבסיסים של צה"ל, לוחם דרוזי לבש ציצית. "למה אתה לובש ציצית אם אתה לא יהודי?" התפלאו חבריו הלוחמים. הוא צחק ואמר: "מה ששומר עליכם, ישמור גם עליי".
כתבה - הדסה בן ארי
Comments