השמיים פתוחים והכבישים נפרסים לרגליהם של המדוושים הצעירים. זוהר שחר בן ה־15 אוהב לצאת לרכיבת שטח בימי שבת בבוקר. זה הזמן הבטוח ביותר לרכוב כי אין כמעט רכבים על הכביש. זוהר מתאמן בקבוצת טריאתלון אתגרית של עוטף עזה כבר חמש שנים. בשנה האחרונה גם אביו אבי הצטרף.
השמיים עדיין היו חשוכים בשעה שיצאו מביתם שבקיבוץ אור הנר והתקבצו בתחנת הדלק שליד כפר עזה, עם חבריהם. הם עלו על האופניים ורכבו בקושי חצי קילומטר כשהתחיל מטח הרקטות שפתח את המלחמה. נרעדים הם הגיעו למיגוניות הקרובות אליהם בצד הדרך, עד שהבינו שצריך לחזור הביתה. אבי וזוהר עלו לרכב ואיתם איתי, חברו של זוהר. אבי שעט קדימה וסחט את דוושת הגז. בכניסה לאנדרטת חץ שחור הם ראו טנדר לבן שחוסם את הכביש ולידו חיילי צה"ל. אבי התקדם לעברם, עצר וצעק: "אנחנו יהודים, תזעיקו אמבולנס! יש לנו פצועים!" החיילים פתחו בצרורות של אש והתגלו כמחבלים. אבי, זוהר ואיתי נפצעו. מה עושים?
זוהר התעשת ואמר: "אבא, אלו מחבלים!" הנער הכניס את הרכב למצב נהיגה, הוריד את בלם היד וצעק: "אבא, תן גז!" הם הסתובבו לכיוון תחנת הדלק. "תעשו לי חוסם עורקים", אבי יצא מהרכב בכוחות עצמו וביקש עזרה מצוות התחנה, שחבש אותו בהנחייתו.
הזמן עבר. אמבולנס לא הגיע. אנה, חברת הקבוצה הציעה לחלץ אותם ברכבה לקבלת טיפול רפואי, ובהמשך חברו לאמבולנס שלקח אותם לבית החולים, שם טופלו במסירות.
"גדלתי בקיבוץ כפר עציון" אומר אבי. "יום לפני שהכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה, ערביי האזור העלו בלהבות את הקיבוץ ואת לוחמיו שהגנו עליו ועל הדרך לירושלים. לאחר 19 שנה כשהשטח חזר אלינו במלחמת ששת הימים, חזרו ילדי כפר עציון עם יהודים מהארץ ומחו"ל, בהם הוריי שעלו מאמריקה, כדי להפריח את השממה." כיום גוש עציון ובתוכו כפר עציון הוא מקום משגשג.
"אנחנו יודעים שהשכנים לא תמיד אוהבים אותנו" אבי מחבר בין אז להיום, "אבל זה הבית שלנו. אנחנו נחזור לעוטף עזה ונקים את היישובים מחדש. זאת המדינה שלנו".
כתבה - הדסה בן ארי
コメント