חָנָה נוֹתֶנֶת לַיְּלָדִים כְּנָפַיִם

הורידו את הסיפור

חבורת הילדים מקיבוץ מפלסים ישבה על השטיח הכחול בבית המלון בהרצליה, מולם על הספה האפורה, ישבה חנה גופרית, בת 88, וחייכה אליהם.

כשחנה שמעה כי ילדים בעוטף עזה נאלצו להתחבא מפני המחבלים, היא החליטה שהסיוע שלה יהיה להיפגש איתם, לשתף אותם בחוויה האישית שלה ולהוכיח להם שהעתיד יכול להיות נהדר.

"יום אחד היה לי הכול ופתאום נעלם לי", סיפרה לילדים. "הבית שגדלתי בו, המשחקים, הספרים ובני משפחתי המורחבת - כולם נעלמו. פתאום אין בית".

"זה מה שקרה לנו" ענו לה הילדים, וחנה השיבה: "לכן באתי לדבר איתכם".

לפני כ-75 שנים הנאצים הארורים הגיעו אל העיירה הקטנה של חנה בת הארבע בפולין. חנה ואימה הצליחו להימלט ולהתחבא אצל משפחה פולנית, חסידי אומות העולם. במשך כשנתיים הן חיו בביתם וסייעו במלאכות הבית, ובכל פעם כאשר באו אורחים, נכנסו לארון והתחבאו בו עד חלוף הסכנה.

חנה בת השש פחדה מאוד מחשכת הארון ומהחשש שתתגלינה, ונעזרה בדמיונה המפותח.

"דמיינתי שאני פרפר שמתעופף לו בחזרה לעיירת ילדותי. בתוך הארון לא הייתי חנוצ'קה הקטנה, אלא פרפר חופשי ומאושר, ובזכות זה חזרה לי התקווה שיום אחד החיים יחזרו להיות טובים".

ילדי קיבוץ מפלסים הביטו בה בעיניים משתאות, ושיתפו גם אותה בסיפוריהם. גם הוריהם הצטרפו אל המפגש והודו לחנה שהצליחה לחזק גם אותם בדבריה.

חנה זכתה לארבעה נכדים ושני נינים, סיפור ההישרדות שלה פורסם בספר ילדים שנקרא "רציתי לעוף כמו פרפר" ותורגם ל־17 שפות שונות! במסגרת מיזם 'זיכרון בסלון' נפגשו חנה והזמרת אליאנה תדהר. סיפור חייה של חנה הולחן והיה לשיר שביצעה אליאנה, אשר הצטרפה גם היא אל המפגש ושרה את השיר המרגש "פרפר".

"כשאני מביטה בעיניים של ניצולי שואה, אני מרגישה שאני מביטה בגיבורי על, וכשאני מביטה בעיניים שלכם, אני מרגישה אותו דבר", אמרה לילדים.

חנה, גיבורה מעל הזמן, שמלמדת אותנו מהי תקווה.

כתב - יונתן אופיר