top of page

טַלִּי מַסְבִּירַת הָעֹרֶף


כשמסבירים לי לאט אני מבין מהר. והכי מהר אני מבין כשאמא שלי טלי ורסנו-אייסמן מסבירה לי. היא מסבירה למה פתאום מגיעות אזעקות, ולמה צריך להקשיב להנחיות של פיקוד העורף, היא מסבירה מה עוזר לפחד שבבטן להיעלם, וגם מה יכול לעזור כדי שהוא לא יחזור. אולי זה קורה לכולכם כשאמא שלכם מסבירה אבל אצל אמא שלי, זה גם מקצוע.

אני לא בטוח מה השם של המקצוע של אמא שלי, זה לא בדיוק כמו 'מהנדסת' או 'מורה' או 'רופאה' אבל אם תשאלו אותה היא תגיד שהמקצוע שלה הוא "אשת חוסן ומשוררת".

חוסן הוא היכולת להחזיק מעמד גם כשמסביב מפחיד, וכשהחדשות והאירועים שמקיפים אותנו מלחיצים ומדאיגים ואפשר ממש ללמוד וללמד את זה.

בימי המלחמה אמא שלי עושה את מה שהיא יודעת כשהיא לובשת מדים, וממלאת תפקיד צבאי לא קל שנקרא "מסבירת פיקוד העורף להורים וילדים". היא מגיעה לאולפני החדשות בטלוויזיה וכותבת ספרים לילדים ומדריכה את ההורים איך להסביר לנו הילדים מה קורה.

אמא שלי יודעת איך אפשר לגרום לנו להרגיש טוב יותר בתוך מצבי המתח והלחץ שמקיפים אותנו. היא אומרת שיש הרבה דרכים להילחם בפחד ושהכי טובה מכולן היא היכולת לדבר עליו. בשיחה עם ההורים או חברים, בכתיבה, במפגשים בזום עם מומחים, דרך פרסום של שירים קצרים ואופטימיים (היא גם כותבת כאלה בעצמה) ובחיבוקים, בהרבה הרבה חיבוקים.

כל השיטות האלה עובדות גם כשזה קורה ממש בתוך הבית, למשל כשמאבדים מישהו אהוב מאוד כמו שקרה לנו במשפחה, כשבן דוד שלנו רון יהודאי ז"ל נרצח במתקפת המחבלים. כשזה קרה אמא שלי הסבירה שכלי החוסן שלנו הם הנשימות, המחשבות הטובות וההקשבה שלנו אל עצמנו. הכלים האלו שומרים עלינו מבפנים ואנחנו סומכים על מי ששומר עלינו מבחוץ, כמו למשל על הצבא החזק שלנו.

ואני, אני סומך על אמא שלי, שווה גם לכם להקשיב לה.


כתב - יונתן אופיר

Kommentare


bottom of page