"יחזקאל, מה אתה עושה?"
רב סמל בכיר עזריה יחזקאל הרים את ראשו והביט במפקד פלוגת הטנקים שלו, אריאל. "בונה שקע חשמלי, המפקד", הוא אמר. "החבר'ה פה מתוסכלים שאין להם איך להטעין את הפלאפונים, אנחנו כבר כמה ימים בפעילות בתוך הטנקים ולכולם נגמרה הסוללה".
עזריה היה מפורסם בידי הזהב שלו. היה לו כישרון טבעי לאלקטרוניקה ויכולת אלתור מפתיעה. הוא הלחים כמה חוטי חשמל, ליפף היטב וחיבר למערכת החשמל של הטנק, ונראה שהצליח להכין שקע כדי שהחיילים המתגעגעים הביתה יוכלו להטעין את מכשירי הסלולרי ולהתקשר למשפחה.
כשניסה לחבר את מכשיר הפלאפון שלו לטעינה - נשמע פיצוץ. משהו לא עבד כשורה. עזריה לא התעצל, פירק הכול והרכיב מחדש עד שהכבל עבד כראוי.
הוא היה נהג טנק ולוחם שריון יותר משלושים שנה, הוותיק ביותר בפלוגה ובעצם בצה"ל כולו. עזריה היה כבר בן 53 כשהמלחמה פרצה, ובעצם לא היה חייב להתגייס, אבל מיהר להצטרף לצוות שלו ולא הסכים בכלל לחשוב על שחרור מהמילואים.
באחד מימי שישי, אחרי יותר מ-60 יום של קרבות קשים, הודיע מפקד הפלוגה שחלק מהחיילים יוכלו לצאת להתרעננות קצרה וליהנות משבת בבית, אבל חלק צריכים להישאר ולהגן על המחנה הזמני של הפלוגה. עזריה כמובן התנדב להישאר.
לקראת השבת היה לו יום עמוס במטלות: עזריה הספיק לתקן רכב צבאי תקול, לחתוך עצים לקמין כדי לחמם את המתחם, לתקן את החשמל כדי שיהיו לכולם מים חמים למקלחת, ואפילו אלתר פלטה כדי לחמם את האוכל.
בשבת בבוקר כל החיילים התכנסו לקידוש משותף, אכלו עוגיות, שרו שירי שבת ושוחחו קצת, ואז התפזרו לאוהלים שלהם. בדיוק אז בוצעה התקפת מחבלים על המקום ועזריה שהתעכב בלי שאף אחד ישים לב כדי לסדר ולנקות, נהרג.
עזריה, גיבור ברוחו וגם גיבור הפרטים הקטנים שעושים את כולם מאושרים.
כתב- חיים שרייבר
Comments