כּוֹחַ שׁוּקְרוּן

הורידו את הסיפור

"קום, קום, יש מלחמה". סגן מפקד הפלוגה בעט באוריאל.

"בסדר, בסדר". אמר אוריאל והתהפך לצידו השני.

המפקד לא הרפה וצעק: "משהו גדול קורה, עד שמונה אנחנו כבר לא פה", ותוך דקות אוריאל שוקרון כבר היה מול חייליו, מתדרך אותם בדרכם אל הלחימה.

"אנחנו נכנסים לאירוע שלא הכרנו", אמר אוריאל לחיילים בדרכם אל זירות הלחימה במחבלים. "יש מחבלים ביישובים שלנו ואנחנו נחסל את כולם ונחלץ את התושבים לאזור בטוח. אני מבקש שכולכם תשלחו להורים הודעה שהכול בסדר, תסגרו את הטלפונים ותהיו מוכנים ללחימה על ציוד מלא". שוקרון הנחה, והחיילים ביצעו, מוכנים להיכנס אחריו אל שדות הקרב שחיכו להם.

מאותו רגע לחם שוקרון לצד לוחמיו, מציל עוד ועוד אזרחים בכל נקודה שאליה הגיעו בדרכם אל היישובים המותקפים.

בצומת נירים, בנחל הבשור, כל הדרך אל קיבוץ כיסופים, לחמו שוקרון וחייליו נגד עשרות מחבלים. הם ספגו פגיעות קשות, הצילו מידי המחבלים עשרות אזרחים ואזרחיות, ועשו כל שביכולתם כדי לשמור על הביטחון בדרום. באחד הצמתים ראה כוח שוקרון טנדר שנראה היה שנסעו בו מחבלים. הם הרגו אותם ולפתע שמעו הלוחמים צעקות ודפיקות מתא המטען של הטנדר. הם מיהרו לפתוח אותו וממנו יצאה צעירה מבולבלת שברחה ממסיבת הטבע ברעים שהייתה בלב המלחמה. הם חילצו גם אותה מהאזור.

משם המשיך האוטובוס לקיבוץ כיסופים, הכוח החל לסרוק את השטח ולפתע נפתחה לעברו אש כבדה ממחבלים שהסתתרו מאחורי חומה. הכוח של שוקרון ספג פגיעות קשות מאוד ושוקרון נותר המפקד הבכיר בשטח וניהל את הלחימה הקשה ואת חילוץ הפצועים במשך שעות, עד שנפגע. הוא חולץ במצב קשה והוטס לבית החולים, נלחם במאבק נוסף על חייו שלו.

מלווה ברעייתו, קצינה בצה"ל גם היא, נלחם שוקרון כדי לחזור לאיתנו. הוא יודע שהמחיר ששילם העניק לכל כך הרבה אזרחים, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, את חייהם במתנה מחדש.

כתב - יונתן אופיר