לְהִוָּלֵד מֵחָדָשׁ

הורידו את הסיפור

"החיילת פצועה קשה, תנהג מהר!" נעם דוד, רק בן 18, אפילו עוד לא התגייס לצבא, מסתכל על החיילת ומבין שאולי היא כבר לא בחיים. הם נוסעים במהירות לבית חולים סורוקה, משאירים אותה בידי הצוות המסור ונוסעים לאסוף פצועים נוספים.

בעוד כמה ימים הוא יֵדע — החיילת נעה חיה. בזכותם.

באותו בוקר, 7 באוקטובר, נעם התעורר בבית השני שלו, המכינה הקדם-צבאית עין פרת שבה הוא לומד. "טראח!" דלת הקראוון שלו נפרצה, וארז, מנהל המכינה, עמד שם וקרא: "חבר'ה! יש בלגן בדרום. מי מצטרף אלי לעזור?"

נעם קם, התארגן ועלה על הרכב. הם נסעו במהירות. ככל שהדרימו השמים התמלאו עננים שחורים, ואת ציוץ הציפורים של שבת בבוקר החליפו הדי פיצוצים. מלחמה באוויר.

נעם וארז נכנסים לאזורי הלחימה, מפנים עשרות פצועים והירי לא פוסק. הם נוסעים וחוזרים שוב ושוב. כשהם נכנסים שוב לבסיס זיקים הם שומעים קול חלוש של אזרחית שבאה לעזור לחיילים, מיכל שמה. היא פצועה ומבקשת לשתות, היד כואבת לה מאוד. נעם מחפש מים ובכוחות שלא ידע שיש לו מרים אותה לטנדר, גם ארז מביא עוד פצועים ושוב הם דוהרים לסורוקה, שם יצילו את מיכל.

הערב יורד. חושך, קולות הירי לא פוסקים גם בקיבוץ בארי שאליו הם נכנסים.

הם דופקים על דלתות הבתים: "זה אנחנו, צה"ל." הם מצילים אמא ותינוקת, אבא וסבתא, משפחות. כולם יכולים סוף-סוף לנשום. הם בידיים טובות, הם בחיים.

הנועזים מעין פרת דופקים בעוד דלת ושם פוגשים את נטע, שנמצאת בהיריון מתקדם, ממש כורעת ללדת. הם יוצאים לבית החולים ומבקשים ממנה לנשום עמוק, עוד רגע יגיעו. זמן קצר לאחר מכן נטע חובקת את פרי בטנה.

נעם מרגיש איך הכול מתערבב לו, מתוך ההרס שראה היום בוקעים חיים. תינוקת ישראלית נולדה.

נעם, רק בן 18, אפילו עוד לא התגייס לצבא, אבל הוא רואה לנגד עיניו את הסוד של העם הזה, שיודע להיוולד מחדש מתוך הכאב.

כתבה - נעמה פרנקל