אתם בטח מכירים ילדים שקוראים להם יוני, אבל בעוד כמה שנים יסתובבו בינינו בעולם הרבה מאוד 'יוני' נוספים שקיבלו את השם שלהם בזכות יוני שטיינברג, ואתם עוד תראו שהם יהיו 'יוני' מיוחדים מאוד.
יוני שטיינברג היה מפקד חטיבת הנח"ל אחרי הרבה שנים של שירות קרבי בצה"ל. הוא היה מפקד בכיר שיכול היה להילחם עם חיילים רבים לצידו, ובכל זאת ב-7 באוקטובר החליט לא להמתין לכל הכוחות שלו שיגיעו, ומיהר דרומה אל השטח שהיו בו הרבה במחבלים. הוא לחם בגבורה ברבים מהם ומנע מהם להיכנס אל יישובים בנגב המערבי, עד אשר נפגע ונהרג.
הוא היה בחור גבוה. גם במראה החיצוני שלו אך יותר מזה, גבוה באופי. הוא תמיד מיקד את מבטו במרחקים, וחשב כיצד יוכל לסייע לכמה שיותר אנשים. "הדבר הכי הכי גדול שיש זה להיות חלק מעם ישראל" הוא היה אומר. בתור נער הוא יזם והקים עם חברים את ארגון נוער מד"א בגבעת זאב וגם בתנועת הנוער המקומית היה פעיל בתור חניך, מדריך ובוגר.
הוא לא אהב לספר הרבה על התפקיד החשוב שהיה לו בצבא. הוא נהג פשוט לעשות. גם כשחזר הביתה והיה עייף מאוד טיפל בניקיון, בכביסה, בשטיפת כלים והכי חשוב: בילה עם הילדים. הוא היה אבא מתוק ומצחיק, משחק ומדגדג, לוקח לטיולים במקומות שאף אחד לא מכיר, ומשכנע את כולם להיכנס למים במעיינות גם אם הם קפואים.
כשהציעו לו את תפקיד מפקד חטיבת הנח"ל החשוב אמר: "אם צריך אותי, אני מתייצב", כמו לכל משימה שהתבקש למלא בחייו. גם בתפקיד החשוב הזה היה יוני מלא בגבורה וענווה. הוא אף פעם לא צעק ואם צריך היה לומר דברי ביקורת לא פשוטים, היישיר מבט ואמר את הדברים בצורה ברורה.
ימים ספורים אחרי שנפל כבר נקראו על שמו כמה תינוקות. אתם עוד תכירו אותם. מסתובבים גבוהים ברוחם בינינו, מחזיקים בכל התכונות שיוני השאיר לאוהביו.
כתבה: רחלי מושקוביץ
Comentarios