זו הייתה עוד שבת בבסיס, חג שמחת תורה, ומפקדת הכיתה עדן אלון לוי עלתה למשמרת בעמדה מול קו הגבול. איתה עלה גם חייל טירון צעיר מהפלוגה שלה. הוא התגייס רק לפני שבועות ספורים, ועוד לא ידע להשתמש בנשק כמו מקצוען, אבל הוא כאן כדי ללמוד מהמפקדת הנערצת.
עדן הייתה חיילת מצטיינת שדילגה בכישרון בין התפקידים: לוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף, מפקדת כיתה וגם מיועדת לצאת לקורס קצינים, ואם זה לא מספיק היא קיבלה גם אישור מיוחד להתמיין לקורס טיס!
אך עברו רק עשרים דקות לאחר שעלו לשמירה – והשקט הופר. החלה מתקפה קשה של מחבלי חמאס ישירות לכיוונם.
עשרות מחבלים פרצו אל שטח הבסיס יורים צרורות בלתי פוסקים. אזעקות צבע אדום הדהדו ללא הרף וזעקות קרב בערבית נשמעו בכל מקום. עדן מיהרה לתפוס פיקוד על האירוע. "אתה עכשיו רץ למיגונית", אמרה עדן לטירון המבוהל, אך המילים שלה הוחרשו ברעש הבלתי פוסק שהיה סביבם. "אני לא שומע אותך! מה אמרת?" עדן צעקה: "טוס למיגונית! זו פקודה!" הטירון הפנה את גבו אליה ורץ לכיוון המרחב המוגן, שם הצטרף לשאר המגויסים החדשים.
עדן נותרה בעמדה לבדה ודיווחה על המתרחש לשאר חברי הסגל שמיהרו להחליף את הטירונים השומרים ולהתפרס בעמדות. היא ידעה שכל החיילים החדשים ושאר אנשי הצוות שנמצאים בבסיס לא יודעים להילחם והחיים שלהם תלויים בה ובמפקדים המעטים שנשארו שם לחג. היא נאבקה בעוז, יורה ללא הרף ומשיבה אש לעשרות המחבלים. בשלב מסוים היא נפצעה אך המשיכה להילחם, עד שנפלה בקרב.
הקרב נמשך כמעט שעה שלמה. עדן עם חמישה מאנשי הסגל וטירון נוסף, הקריבו את חייהם כדי להציל את חיי הטירונים, ובזכותם בסיס זיקים לא נכבש.
עדן וחבריה האמיצים הראו לנו מהי אחריות של מפקד כלפי חייליו ומהי גבורה.
כתבה: אפרת קפאח
Comments