מָאלִי הַשּׁוֹטֶרֶת מִשְּׂדֵרוֹת

הורידו את הסיפור

"אמא ואבא, כשאהיה גדולה אני רוצה להיות שוטרת", כך הייתה מאלי שושנה הילדה חוזרת ואומרת להוריה. כולם ידעו שיום יבוא ומאלי תלבש מדים אמיתיים של שוטרת ותגשים את חלומה.

וכך באמת קרה. מאלי גדלה והצטרפה לשורות משטרת ישראל. היא אהבה את התפקיד שלה כשוטרת. שלושים שנה עבדה בתחנה ובכל יום התרגשה מחדש על הזכות לשמור על המדינה ועל התושבים.

בשמחת תורה יצאה מאלי מוקדם בבוקר מביתה באשדוד. היא נפרדה מארז, הבן שלה, ונסעה לעבודתה בתחנת משטרת שדרות בדיוק כמו שהיא רגילה בכל משמרת שלה.

"בוקר טוב!" היא קראה בקול לחבריה השוטרים. השעה הייתה שש ועשרים, הבוקר הזדחל לאיטו. 'איזה יום רגוע יהיה היום', חשבה לעצמה, יום שבת שהוא גם חג. עוד היא מהרהרת ביום שנכון לה ואזעקות נשמעות בזו אחר זו. היא נכנסת יחד עם חבריה השוטרים למרחב המוגן וממתינה בסבלנות.

כשהאזעקות נרגעות היא יוצאת מחוץ לתחנה ורואה לפניה טנדר עם מחבלים. 'הם רוצים להשתלט על תחנת המשטרה!' היא מבינה מייד ויודעת שהיא תילחם בהם בכל הכוח עם חבריה.

השוטרת הוותיקה פועלת במהירות. היא נכנסת לתחנה ומזעיקה את השוטרים: "מהר, יש מחבלים בדרך. קחו את הנשק שלכם וגשו לעמדות!" הם עולים במהירות לגג התחנה ותופסים מחסה שממנו יוכלו לראות את המחבלים. כל מחבל שמתקרב לגג מקבל צרור יריות מהשוטרים המיומנים.

"מאלי, רימון!" צועקים לעברה. היא מסתכלת על הרצפה ורואה רימון שזרקו עליה המחבלים. מאלי יודעת שהרימון עתיד להתפוצץ תוך שניות אחדות, היא תופסת אותו במהירות ומשליכה לעבר המחבלים.

כל אותו יום נלחמו שוטרי תחנת שדרות ולא נכנעו. גם כשמאלי נפצעה מירי המחבלים היא המשיכה לנהל את הקרב באומץ לב. כעבור שמונה שעות אזלה התחמושת על הגג ולוחמים מיוחדים מיחידת הימ"מ טיפסו לגג על סולם גבוה של רכב כיבוי אש. הם חילצו את מאלי וחבריה השוטרים תחת אש וסיכלו את מזימתם של המחבלים להשתלט על כוחות הביטחון שלנו.

כתבה - רבקי גולדפינגר