"הפסקת קפה חבר'ה. תעצרו בצד את כל המשאיות לקפה!"
הפעם משה פלד הצליח לעצור את כולם להפסקה לפני שמשהו אחר עצר אותם. "אני מכין קפה שחור לכולם, עוד לא טעמתם כזה בחיים", הוא "מדליק" אותם בהתלהבות.
"יאללה, מושיקו, סומכים עליך שהקפה יעורר אותנו וייתן לנו כוח להמשך הנסיעה", מגיבים הנהגים בשיירה. וכך הם יושבים בצד הכביש, מאחורי משאיות עמוסות בטנקים בדרך לדרום, ושותים קפה שחור כמו שלא טעמו בחיים.
בכל יום הם נוסעים בעשר משאיות, מהדרום לצפון ומהצפון לדרום. כשצריך הם גם ישנים במשאית בלילה בצד הדרך, ובבוקר ממשיכים. בכל משאית יש שני חיילים. כאשר האחד מתעייף השני מחליף אותו בנהיגה.
אלה החיילים של מרכז ההובלה של הצבא. הם אחראיים להעביר את הטנקים, הג'יפים ורכבי הנמ"ר לאזור הלחימה. תארו לעצמכם את הקושי לקשור את כל הרכבים הכבדים למשאיות בעזרת שרשראות הברזל הגדולות והכבדות. ומשה שלנו כבר לא צעיר. הוא בן 80 ויש לו אפילו 14 נכדים!
לפני שמשה היה נהג משאית הוא הספיק להיות מפקד שלוחם בטנק, ולפני שהיה מפקד בטנק הוא בכלל היה צנחן. החייל המסור עשה הרבה בצבא, ראה את מלחמות ישראל וגם את הניצחונות, אבל הוא לא יודע להפסיק. בכל פעם שהרגיש שלחם ותרם די הוא ביקש להחליף תפקיד. ומי יכול להגיד למשה לא?
הוא המשיך עוד ועוד עד שהגיע לתפקיד שהוא עושה במלחמה הזו, מלחמת חרבות ברזל, ואם תשאלו את החייל הוותיק הוא יגיד שהוא אוהב מאוד את תפקיד נהג המשאית, שבו הוא ממשיך למרות העייפות והקושי, כי הוא יודע שהחיילים הלוחמים סומכים עליו ועל שאר נהגי המשאיות שידאגו להעביר את הרכבים הכבדים בזמן ובצורה בטוחה.
רק במדינה כמו שלנו יש חיילים שלא יכולים להפסיק להתנדב לצבא אפילו כשהם כבר סבים וסבתות להרבה נכדים ואפילו לנינים, כן ירבו.
כתבה - אורה פולק
Comments