תומר מזרחי היה לוחם בסיירת נח"ל מצוות 'עורב'. בחודשים האחרונים של השירות הצבאי הוא לקח על עצמו את תפקיד קַשָּׁר המ"פ (מפקד פלוגה). זהו תפקיד מאוד חשוב ומחייב: להיות צמוד למפקד ולהיות מוכן ראשון לצאת לקרב. תומר היה רגיל להיות ראשון כמעט בכל דבר. ראשון להוביל את הנוער, ראשון לארגן פעילויות, ראשון לעזור לכל מי שנזקק.
שמחת החיים שלו הייתה מידבקת. הוא היה המצחיק של החבר'ה. כולם חיכו לרגע שתומר יוציא את הגיטרה, ישיר במלוא גרון ויסחוף אותם למעגל של ריקודים עד שכולם ייפלו מרוב צחוק, וכשמישהו נפל הוא מייד היה שם כדי להרים אותו.
בשבת שבה התחילה המלחמה הוא היה במוצב 'סופה' שבדרום רצועת עזה.
בשעה חמש בבוקר יצא תומר לסיור לאורך הגדר ברכב שנקרא "דוד". איתו היו רועי צ'אפל, המ"פ, ורוני, הנהג של הרכב, שהיה גם הוא לוחם של הסיירת.
בשעה שש וחצי בבוקר החלו להגיח טילים מכיוון עזה לישראל ולאחר זמן נכנסו מחבלים דרך הגדר אל תוך שטחי ישראל. תומר, רועי ורוני מצאו את עצמם בקרב יריות מול מחבלים, חוסמים אותם להתקדם פנימה לכיוון יישובי עוטף עזה. הם היו בסך הכול שלושה חיילים מול עשרות מחבלים, מעטים מול רבים, ובכל זאת הם הצליחו להדוף אותם שוב ושוב ובכך להגן על תושבי היישובים הסמוכים לגדר.
הכוח הקטן עבר ממקום למקום, עושה כל שביכולתו כדי להגן על התושבים. במהלך הנסיעה ירתה חוליית מחבלים טיל על הרכב "דוד" שבו נסעו. כתוצאה מהפיצוץ וההדף תומר נפגע. אבל תומר לא התכוון לוותר. הוא גייס את כוחותיו ויצא עם חבריו מהרכב. ללא ספק, הם ניהלו קרב של גיבורים. רוני הנהג נפצע ברגלו ותומר אמר לו: "אל תדאג, אני אחפה ואגן עליך, תטפל בעצמך עכשיו".
בזכות עוז רוחו של תומר שנלחם עד השנייה האחרונה, ניצלו חייהם של אנשים רבים ובהם רוני הנהג, שזכה לספר בדמעות ובהתרגשות את סיפור הצלתו.
Comments