top of page

עַמִּיחַי נוֹשֵׁם בְּמָקוֹם אַחֵר


האם ידעתם שאדם יכול להציל חיים גם אחרי מותו? זהו סיפורו של הלוחם עמיחי רובין. עמיחי, בן העיר עכו, רק בן 23, היה תמיד הראשון להתנדב. צריך חיים שלמים כדי לבנות את הרצון ואת היכולת הזאת, ועמיחי ידע לעשות זאת באמת. "הוא אף פעם לא שם את עצמו במרכז, אף פעם", אומרת אמא בתיה רובין. עמיחי היה חייל מצטיין מגדוד גולני ואמור היה לצאת לקורס מפקדים בקרוב.

"באותו בוקר שבו פרצה המלחמה, עמיחי וחבריו התעוררו בבסיס מגשם סגול, ירי של פצמ"רים", אומרת בתיה. "עמיחי התעקש שכולם ייכנסו לחדר האוכל שהיה מרחב מוגן גדול". ההתעקשות הייתה מוצדקת, כך ניצלו חיים של רבים בזמן שמחבלים נכנסו למוצב. החיילים הגנו על המוצב, הבית שלהם, בחירוף נפש. עמיחי הבין שעליו להשתמש בנשק שלו, מקלע שנקרא "נגב", בחוכמה כדי שיספיק ללחימה ארוכה. במקום לרסס את כל התחמושת, הוא ירה יריות בודדות. בכל פעם שמחבל ניסה להרוג לוחם, עמיחי הציל אותו.

בתחילת המתקפה עמיחי נפצע ביד, אבל הוא לא הפסיק להילחם. כאשר נפצע גם ברגלו, הוא המשיך להילחם בישיבה. כאשר נפצע פעם נוספת, הוא התעקש להמשיך את הלחימה וביקש מחבריו לא לקחת לו את הנשק. הוא עודד את חבריו הפצועים שעוד מעט יבואו לחלץ אותם. כוחות החילוץ הגיעו במסוק, תחת אש, ולא ויתרו עד שחילצו את הפצועים.

באותה נחישות שבה עמיחי לחם עם המחבלים, הוא נלחם גם על חייו עם הרופאים, אך לבסוף נפטר מפצעיו. הרופאים בבית החולים שבו טופל, עם בני משפחתו, החליטו לתרום את איבריו לאנשים אחרים שצריכים אותם כדי להחלים מבעיות רפואיות שאיתן הם מתמודדים. כך למשל אביאל אוזן בן 23 קיבל מעמיחי כבד בריא, וגם הילד רפאל הורוביץ בן 8 קיבל את אונת הכבד של עמיחי. הם מבריאים כעת ויוצאים לדרך חדשה, במקום שבו עמיחי סיים את דרכו האמיצה. הוא נושם כעת מחדש, בתוכם.


כתבה - יעל שבח

Comments


bottom of page