ערן הוא חקלאי שמגדל תפוחי אדמה בקיבוץ ניר עוז שבנגב המערבי. בבוקר שבו פרצה המלחמה ערן היה בביתו, והוא התעורר מוקדם מדי מהמוכר לו בימי שבת הרגועים.
אזעקות רצופות הקפיצו את ערן ממיטתו, וגם קולות ירי שהתלוו אליהן. בתוך זמן קצר ערן החל לשמוע קולות לא מוכרים סמוך לביתו, קולות דיבור בערבית. הוא הציץ מבעד לחלון ולנגד עיניו הופיעו מחבלים רבים, כולם אוחזים בכלי נשק מסוגים שונים. ערן נטל מיד את הנשק האישי שלו ונכנס אל הארון שבתוך הממ"ד שבביתו, לתכנן את המשך צעדיו.
הוא ישב בתוך הארון, המתין בדריכות למחבלים שידע שיגיעו וארב להם. כשהחל לשמוע קולות לחישה מתוך הבית שלו, ערן עדיין לא יצא, מחשב את צעדיו ובודק היטב אם לא מדובר במקרה בחיילי צה"ל, בהם לא רצה כמובן לפגוע.
הוא המשיך להמתין ולארוב למחבלים בתוך הארון, ולפתע שמע קול רשרוש קרוב מאוד אליו. בן רגע ניצב ערן מול מחבל שפתח את דלת הארון שבו ישב. ערן לא הופתע, הוא הסתער על המחבל כפי שתכנן, ירה בו וחיסל אותו ואת המחבל הנוסף שהיה עימו. מחבלים רבים נוספים שהבחינו במהומה החלו להתקרב לביתו של ערן, קוראים לעוד מחבלים להצטרף אליהם בקרב מולו.
ערן הביט מחלון המטבח וראה שלעבר ביתו מגיעה קבוצה של שישה מחבלים עם כלי נשק רבים. הוא התכופף מתחת לחלון המטבח כדי לתפוס מחסה, ובמקביל המשיך לירות במחבלים. ערן הרג את כל ששת המחבלים שהגיעו לפתח ביתו, ורץ מיד אל בתי שכניו כדי להציל חברי קיבוץ נוספים – גיבור מבריק וערמומי, שקור הרוח שלו הציל את חייהם של רבים.
כתבה - אפרת קאפח
Σχόλια