שבועיים לפני שמוטי שמיר נהרג בקרב גבורה במלחמת חרבות ברזל, הוא כתב לעצמו: ״אני רוצה להיות אדם שמצליח להשפיע על חבריי ועל הכלל, גם מחוץ לצבא, אני רוצה לעשות טוב לחברה".
איך גדלים אנשים כאלה?
מגיל צעיר מוטי עבד על מידת הנתינה שלו לזולת. כשהיה נער הוא ארגן פעילויות עם החברים ב'קו לחיים', עמותה שנותנת מענה לילדים הסובלים מנכויות מורכבות ותסמונות נדירות. פעם גם ארגן בר מצווה לאחד החברים בכיתה שלא היה מי שיעשה לו.
גם בצבא הוא בלט בכישרון הנתינה שלו. ביומו הראשון בצבא, המפקד כעס על אחד החיילים שלא עמד בזמנים. "בטעות קניתי לעצמי שני שעונים, קח לך", אמר מוטי ונתן לחברו שעון.
מוטי התקדם בצבא במהירות. מחייל פשוט הפך למפקד כיתה, סמל מחלקה, קצין, מפקד פלוגה. הוא עבד קשה וגם כשהגיע הביתה לא נח.
הוא קם בלילה לטפל בלביא, התינוק הקטן. הכין לאשתו רויטל ארוחות טעימות, וקפץ בשמחה לעזור לכל חבר שביקש. חבר צריך עזרה במעבר דירה? החשמל ביישוב נפל? שכן צריך טרמפ? מוטי כבר בדרך.
בבוקר שמחת תורה מוטי מתעורר בבית שלו, ביישוב חוות יאיר.
כשהוא שומע על המלחמה, עוד לפני שקראו לו, הוא ממהר לנסוע דרומה לעזור ללוחמים. עם אוריה ואליה, חברים שלו, הוא אוסף עוד כמה לוחמים ויחד הם ממהרים להילחם במחבלים.
"צוות מוטי" עובר בין בתי הקיבוץ רעים ומחלץ את התושבים למקום בטוח. הם משתתפים בקרבות באומץ לב וגבורה לא רגילה. באמצע הקרב מוטי נפצע. הוא מבין שלא יוכל להוביל את הצוות ומעביר את האחריות לחברו אוריה.
"שומע, אוריה, אני הולך לחלץ פצועים, אתה המפקד עכשיו", הוא ממנה אותו ומתחיל ללכת לכיוון הפצועים. כשהוא מתקרב אליהם, הוא נהרג מכדורי האויב.
אשתו רויטל ובנו לביא בן הארבע מתגעגעים מאוד לאבא מוטי, אבל הם שמחים כשהם נזכרים: אבא שלנו עשה דברים טובים כל חייו. עזר לעם ישראל, למשפחה ולחברים.
כתב: חיים שרייבר
Kommentare