ניצחון, חוזק. שמירה. אלו הן חלק מהמשמעויות של השם שניתן לתינוק הקטן שזה עתה נעשתה לו ברית מילה.
קיבוץ נירים, חג הסוכות. אבא אוריאל ואמא איימי חוגגים לראשונה את החג עם קאי, בן עשרה ימים. גם סבתא דבורה הגיעה במיוחד מאילת לברית המילה החגיגית, והיא נשארת בקיבוץ עם בני משפחתה גם בשבת שמחת תורה.
בוקר. אזעקות מעירות את אוריאל ואיימי. הם מרימים בעדינות את קאי, מצמידים אותו אליהם ברכות, ויחד עם סבתא דבורה נכנסים לחדר המוגן.
האזעקות לא מפסיקות ליילל. עד מהרה מבינים כולם כי הסכנה קרובה, מחבלים מסתובבים בין הבתים ומבקשים לזרוע הרס ואובדן. אוריאל ואיימי מחזיקים חזק את הידית של דלת הממ"ד כדי שאף אחד לא יוכל להיכנס, וסבתא דבורה מחזיקה את קאי הקטן ולוחשת באוזניו מילים מרגיעות. קאי בוכה. סבתא מכניסה את אצבעה לפיו בעדינות, שימצוץ ויירגע.
דממה.
לאחר דקות ארוכות של צעקות וקולות ניפוץ והרס – הבית שקט. אולי זה כבר נגמר? הם מקשיבים בדריכות לנעשה בחוץ ואז עולה באפם ריח עשן. המחבלים מעלים את הבית באש. העשן הסמיך חודר מבעד לדלת הממ"ד וממלא את החדר. סבתא דבורה, אוריאל ואיימי מתחילים להשתעל. הנשימה קשה עליהם, גם לקאי הקטן קשה לנשום.
מה לעשות? לצאת מהחדר – בלתי אפשרי. הרי הבית כולו עולה בלהבות. חלון הברזל מוגף כדי שאיש לא יוכל לפרוץ אותו. נראה שאין ברירה אחרת, אוריאל ואיימי בוחרים בחיים. הם לוקחים את קאי ומשכיבים אותו על אדן החלון, פותחים בזהירות את מסך המתכת העבה ומניחים לאוויר להיכנס. נשימותיו מוסדרות. גם סבתא דבורה, אוריאל ואיימי מצליחים פתאום לנשום, ולאחר מכן הם מגיפים את החלון בחזרה.
כך, במשך שעות ארוכות, סגורים בחדר המוגן ומחכים לעזרה – קאי שוכב על אדן החלון, שנפתח מפעם לפעם ומאפשר לאוויר להיכנס. דרך אותו חלון, לאחר שש שעות, חולצה המשפחה כולה בידי חיילים וחברי כיתת הכוננות. זהו סיפורו של הלוחם הצעיר ביותר במלחמה.
כתבה - חנה נקי
Comentarios