קָצִין שֶׁל נְמֵרִים

הורידו את הסיפור

ידידיה לב היה קצין של נמרים. לא, לא נמרים כמו בספארי או באפריקה. נמר בצה"ל הוא סוג של כלי רכב. כמו הטנק או הנגמ"ש, משוריין ומאוד משוכלל. בהתחלה, כשידידיה קיבל את התפקיד, הוא קצת התאכזב. הוא לא ממש חלם להיות קצין של נמרים, אבל מהר מאוד החליט לשנות גישה וכך למד לאהוב את התפקיד והיה למפקד המיומן ביותר באשר לנמרים. הוא הכיר כל חלק וחלק של הרכב, הכיר את העוצמה והיכולת שלו וידע שבשעת מלחמה הנמר ישמור על הלוחמים שיוביל אל שטח האויב.

ידידיה היה אהוב מאוד על מפקדיו וחייליו והם מספרים שאת הנמר שלו אי אפשר היה לפספס. "כבר מרחוק היינו מזהים אותו כי הוא היה הנמר הכי מושקע ומדוגם, מוכן בצורה מושלמת", סיפרו. בזמן המלחמה ידידיה וחייליו קיבלו הרבה מכתבים וציורים מילדים מכל רחבי הארץ. החייל בעל הלב הגדול הקפיד לתלות את כל הציורים המשמחים והמחזקים בתוך הנמר.

באחד מימי המלחמה, התבקשו ידידיה וחייליו להיכנס למשימה חשובה בתוך עזה. הם חיפשו וחיפשו עד שמצאו מנהרה, ובה מוחבא נשק רב של האויב וגם מסמכים סודיים שעזרו להביס את המחבלים בקרב. עם הנמר הגיעו הלוחמים גם אל זירת קרב נוספת. ידידיה הספיק לדאוג לפינוי החיילים הפצועים ולוודא שכל הלוחמים שלו מתפקדים היטב, לפני שנפגע ונהרג ליד הנמר שאותו מאוד אהב.

לאחר מותו ביקשו הוריו שתי בקשות מכל המבקשים לזכור את ידידיה הגיבור. האחת, ללמוד מהלוחם האמיץ שהקפיד על שיחת טלפון אל סבא וסבתא שלו בכל יום שישי והשנייה, להמשיך ולדאוג לציורים מילדי ישראל לחיילים שלנו, שיחזקו וישמחו אותם בדיוק כמו ששימחו וחיזקו אותו בזמן שנלחם בעזה. ידידיה נתן לנו שיעור בראיית הטוב, בחברות ובכיבוד הורים.

ידידיה לב שכולו היה לב.

כתבה - יפעת נוימן