בדרך כלל התפקיד של גשש בדואי בצבא הוא לגלות מאיפה קרתה חדירה בגבולות הארץ, ולהתחקות אחר העקבות של מסיגי הגבול. ביום השבעה באוקטובר רס"ן פאוז חוסיין לא נזקק לכישורי הגששות שלו כדי להבין שמדובר באירוע חריג והמשימה הקשה לא הייתה לגלות מאיפה נכנסו המחבלים אלא לעצור אותם, ומהר.
אחרי חצי יום של קרבות קשים, פאוז והצוות שלו פילסו את דרכם אל קיבוץ חולית, שם פגשו את המח"ט שלהם. פאוז עצמו כבר נפצע קל בהיתקלות עם מחבלים, אך רק חבש את עצמו והתעקש להמשיך בלחימה.
שער הכניסה לקיבוץ היה תקוע והחיילים לא הצליחו להזיז אותו בשום אופן. בדיוק אז הגיע למקום גם טנק בהובלת לוחמות אמיצות מגדוד קרקל. "תשברו את השער!" המח"ט פקד, והטנק פרץ את הדרך פנימה אל היישוב.
הלוחמים פעלו בנחישות, נכנסו לבתים והחלו לחלץ את התושבים. פאוז התקדם לפניהם וסקר את השטח, כשלפתע הבחין בתנועה חשודה בין העצים שלפניו: חוליה גדולה של מחבלים התכוננה להסתער על הקיבוץ במטרה לכבוש אותו.
"זהירות! יש אויב בפרדס! תסתתרו!" פאוז הספיק להזהיר את המפקד בקשר, ומייד נפתחה אש כבדה לכיוונו. הוא מיהר לתפוס מחסה בעצמו ולהשיב אש, והצליח לחסל מחבלים רבים עד שחטף צרור ונפצע קשה ברגליו. פאוז שמע אותם צועקים בערבית, והבין שהם רוצים לקחת אותו בשבי. הוא היה נחוש לא להניח לזה לקרות. הוא ראה אותם מתקרבים אליו והחליט שמה שלא יהיה, הם לא ייקחו אותו בחיים.
לפתע נשמעה צעקה "פאוז, אני תכף מציל אותך! תחזיק מעמד!" זה היה המח"ט. פאוז הגן על ראשו בידיו ושמע מכת אש עזה ממש מעליו. חבריו הצליחו להרחיק את המחבלים והגיעו לחלץ אותו!
פאוז נלחם להציל את אנשי חולית, וכעת חבריו ורופאיו נלחמו להציל את חייו. הפציעה שלו הייתה אנושה, אך הוא מחלים וחולם להילחם שוב למען המדינה.
כתבה: רעות גולדובסקי
Comments