"דורות חלמו להגיע לירושלים, ולנו יש הכבוד להגן עליה", אמרה הבחורה הצעירה רוז לובין בפני קהל רב, באירוע התרמה גדול של ידידי צה"ל בארה"ב.
כל מי שגר בישראל יודע שירושלים היא עיר מיוחדת ובה אתרים נדירים והיסטוריה מפוארת. די ברור לכולנו, שחייבים לעלות מדי פעם אל הכותל המערבי.
אך מה שכל כך פשוט ומובן לנו, לא היה כך מאז ומתמיד. דורות רבים חלמו והתגעגעו לירושלים, והתפללו שיוכלו לבקר בה.
רוז הבינה את זה, ולמרות שהיו לה חיים נוחים באטלנטה שבארה"ב, היא עזבה בגיל 18 את הוריה וארבעת אחיה הקטנים, עלתה לארץ ישראל והתגייסה לצה"ל.
היא למדה עברית באולפן, והצטרפה במסגרת גרעין לקיבוץ סעד שבעוטף עזה.
לאחר מכן התגייסה כחיילת בודדה לפלוגת לביא של מג"ב, ושמחה מאוד כשהוצבה לשרת בירושלים ולשמור על העיר העתיקה.
רוז הייתה בחופשה בביתה שבסעד בחג שמחת תורה. כשהוקפצה כיתת הכוננות של הקיבוץ, היא הצטרפה אליה עם הנשק שבידה ושמרה בשער הכניסה לקיבוץ למנוע מהמחבלים לחדור פנימה.
"המחבלים פסחו על קיבוץ סעד הרבה בזכות כיתת הכוננות ששמרה", סיפר דור ביטון, מפקד הפלוגה שלה. "רוז סייעה רבות כשקפצה לקיבוצים סמוכים לפינוי ואבטחת אמבולנסים. ביום שני כבר נסענו אליה בג'יפ ממוגן והחזרנו אותה לפלוגה כי היינו זקוקים לה בירושלים. רוז סיפרה על המראות הקשים שראתה, אבל הם לא שברו את רוחה. ניסינו להקל עליה ולתת לה לנוח מפעילות מבצעית, אבל היא לא ויתרה ואמרה שהעשייה נותנת לה יותר מוטיבציה לשמור על האזרחים ועל המדינה שלנו".
ביום ראשון שאחרי אותה שבת קשה, רוז הצטרפה לחבריה הלוחמים, שומרי העיר העתיקה.
חודש לאחר מכן, בעודה מגינה על העיר העתיקה בשעת בוקר, מחבל ירה בה ובחייל נוסף ששמר איתה, וכעבור כמה שעות היא נפטרה מפצעיה.
אין ערוך לכוח המופלא שהיה לרוז, חיילת בודדה שזכתה להגן גם על עוטף עזה וגם על ירושלים.
כתב - יונתן אופיר
Commentaires