רָחֵל מַכְנִיסַת אוֹרְחִים

הורידו את הסיפור

רחל אדרי מאופקים היא אחת מגיבורות ישראל.

היא נלחמה בחמישה מחבלים וגברה עליהם, יודעים איך?

היא פשוט הייתה היא-רחל אדרי, עובדת בחנות שבבסיס צאלים, מוכרת לחיילים חטיפים, מיצים ואוזן קשבת לכמה דקות.

כבר 42 שנה רחל רגילה לפטפט שם עם אנשי צבא קשוחים. כולם יודעים: גם בביתה היא המארחת המושלמת, תמיד מכניסה אורחים למופת.

בשמחת תורה, 7 באוקטובר, אזעקת אמת נשמעה בשמי אופקים.

רחל ובעלה דוד יצאו מביתם למיגונית הקרובה.

כשהם חזרו לביתם הם הבחינו בחמישה מחבלים חמושים ברובים נכנסים דרך החלון. לפני שהבינו מה קורה, האיצו בהם המחבלים לעלות לקומה העליונה בבית. רחל ודוד הפכו לבני ערובה בידיהם של המחבלים. "אנחנו נשחרר אותם תמורת שחרור מחבלים מבתי הכלא בישראל!" צעקו המחבלים לעבר השוטרים שהגיעו לבית.

רחל הבינה שצריך למשוך זמן לצורך הצלחת החילוץ. "אני חולת סוכרת", היא אמרה למחבלים. "אני צריכה להזריק לעצמי אינסולין". מחבל ליווה אותה לקומה התחתונה. היא הזריקה והעמידה פנים שהתעלפה. זה לא עזר, המחבל האיץ בה לעלות לקומה למעלה. היא עוד הספיקה לסמן לשוטרים כמה מחבלים יש בבית.

במשך שעות היא פטפטה עם השובים שלה. היא ראתה שהם נהיים עצבניים וחשבה שאחרי שיאכלו יהיו רגועים, ולא יפגעו בה. היא דאגה להם לארוחה טובה, ובהמשך גם לקפה ועוגיות.

בינתיים השוטרים ניסו להרוג את המחבלים, אחד מהם נהרג ואחד נפצע. רחל חבשה לפצוע את היד ודיברה אליו בחום. "תאכל משהו מתוק, תנוח", היא הרדימה אותו.

הם שרו לה שירים של ליאור נרקיס והיא שרה להם שירים של אום כולתום. רחל פחדה מאוד, אבל היא האמינה שיגיע רגע החילוץ.

בשתיים בלילה פרצו השוטרים לבית, הרגו את המחבלים וחילצו את רחל ודוד.

פעולת החילוץ הצליחה בזכות קור רוחה של רחל, סבלנותה, חוכמתה ומידת הכנסת האורחים שלה. זאת כנראה הסיבה שמדינה שלמה אימצה אותה אליה בתור קמע המלחמה.

כתבה - הדסה בן ארי