"אתה מוכן להגיד לי איך שיבצו אותך לקבוצת דוברי אנגלית?" ליאת, אמא של שחר פרידמן, יליד הארץ, לא ידעה אם לצחוק או לבכות. שחר בדיוק התחיל כיתה ג' בבית ספר חדש, שבו התחילו ללמוד אנגלית כבר בכיתה ב'. הוא לא הספיק להשלים את החומר הנלמד, אבל כשהמורה שאלה אותו כמה שאלות, הוא ענה בביטחון והוכנס לקבוצת דוברי האנגלית.
כעבור שבוע המורה התקשרה לליאת. "אני כל כך מצטערת. חלה טעות. שחר לא דובר אנגלית". "בוקר טוב!" צחקה ליאת. "תהיתי מתי תשימו לב למצחיק הזה!" "מה נעשה איתו עכשיו?" התלבטה המורה וליאת ענתה בביטחון: "תשאירי אותו. מקסימום ילמד לדבר אנגלית". הילד שקיבל כל שנות לימודיו ריטלין סיים את לימודי האנגלית בהצטיינות. גם את לימודי הערבית.
שחר למד ערבית ממנקי רחובות. הוא אמר להם שאמא שלו יהודייה, לכן הוא בלונדיני, ואבא שלו ערבי, והם דיברו איתו בלב פתוח. הוא חיזק את הערבית שלו כשדיבר עם רועי צאן כששירת בצפון, וכך הפך להיות מתשאל – חייל שמתחקר ערבים. אחת ממטרותיו כחייל הייתה לתפוס רועי צאן ערבים שמרגלים אחרי ישראל. פעם אחת שחר כתב פתק בערבית: "התרחקו מכאן ושלא תעזו לרגל אחרינו!" הוא הכניס את הפתק לבקבוק וקשר לצווארה של כבשה שנמלטה היישר לרועה הצאן. את השיטה ששחר המציא, אימצו בהמשך בצה"ל.
במלחמת חרבות ברזל שחר נלחם כצנחן, ולפני שנכנס לעזה הוא כתב בטלפון שלו לחבר: "תקרא, אבל אל תראה לאחרים: תחייכו. תשאפו לגרום לכל אדם שיפגוש בכם לחייך גם, תהיו פתוחים לביקורת ותנסו תמיד להשתפר. דעו כי המידה הגדולה ביותר אשר יכולה להיות לאדם היא היכולת לשמח אדם אחר. תפתחו אוזניים לצרכיו של הזולת ותפקחו עיניים לצערו..."
שחר חי את המילים האלה כל חייו. הוא הצחיק את כולם אבל גם היה מאוד רציני בכל הנוגע לאנשים עם צרכים מיוחדים, שאיתם נהג להתבדח בהומור חריף, בדיוק כמו עם ילדים רגילים. הם היו חבריו הטובים והספידו אותו אחרי שנהרג בקרב.
שחר המצחיקול הוא דמות שפשוט לא יכולה להישכח.
כתבה - הדסה בן ארי
Comments