"גיבורי כוח עושי דברו" הוא הפסוק שהיה רקום על התיק שבו נשמרה הטלית של עמיחי וייצן.
עמיחי היה גיבור כוח שכזה ובמהלך חייו הפגין את הגבורה המיוחדת הזו ללא הרף. הוא ורעייתו טליה וחמשת הילדים שגידלו, בחרו בחיים מלאים בעבודת אדמה ועבודת הלב בקיבוץ הדרומי מאוד כרם שלום, הסמוך לרצועת עזה.
כדי לחיות בקיבוץ לאורך השנים צריך היה לב פתוח וגבורת כוח. משפחות רבות עזבו את הקיבוץ כי המצב הביטחוני בו לאורך השנים לא היה קל, עד שהיו שחשבו שכרם שלום יינטש מתושבים. משפחת וייצן לא זזה. הם נאחזו באדמה בגבורה ובמסירות.
מה הפך את עמיחי לגיבור בחייו תשאלו בוודאי. ובכן, בערב שבת אחד הדליקה טליה נרות שבת. לאחר סעודת השבת, שבה שרו שירים ואכלו סעודה מפנקת, הלכו כולם לישון. באמצע הלילה התעוררו עמיחי וטליה מרעש זגוגית מתנפצת. נרות השבת הדליקו את המדף שעליו הונחו, והאש התפשטה בבית. עמיחי קם מייד ומיהר לחדר הילדים. הבית היה מלא עשן. אי אפשר היה לראות את הדרך, אי אפשר היה לנשום. בכוחות אחרונים הצליח עמיחי להגיע לחדר הילדים, פתח את החלון, הוציא משם את כל הילדים והציל את חייהם. את אותה גבורה גילה עמיחי גם במותו.
בבוקר שמחת תורה שוב התעוררו עמיחי וטליה לקולות מדאיגים ומלחיצים, הפעם היו אלה קולות מלחמה. טליה נכנסה עם הילדים לממ"ד ועמיחי יצא להילחם במחבלים. הוא נאבק בהם כשניסו להיכנס אל בתי התושבים, והציל את חיי חבריו שוב ושוב עד שנפל בקרב.
תוך כדי הלחימה צפצף הוואצאפ בטלפון של טליה. היא הקשיבה להודעה וחייכה. "ילדים, אבא אומר לנו לשמוח ולשיר שירי חג", אמרה לילדיה שהתמלאו שמחה וכוחות להמתין בסבלנות בממ"ד עד שיוכלו לצאת, והכול בזכות דרישת השלום שהעביר אבא.
עמיחי, גיבור כוח, שהעניק כוח כל חייו ובמותו, למשפחתו ולחבריו בכרם שלום.
כתב: חיים שרייבר
Comentarios