הַמַּצְלֵמָה שֶׁל לָבִיא

הורידו את הסיפור

כולם היו מספרים בצחוק שללביא יש שתי רגליים, שתי ידיים, אף, פה ומצלמה, שהיא כמו עוד איבר בגוף שלו. הוא לקח אותה לכל מקום.

למצלמה של לביא ליפשיץ בן ה-20 קראו מתילדה, והיא הייתה יפה ושחורה. לביא היה מבלה איתה שעות.

הוא אהב להביט בעינית שלה, להרחיק, לקרב, לטשטש את הרקע. אבל הרגע שהכי אהב היה הלחיצה על הכפתור, שבה הוא לוכד את המציאות ומכניס אותה לתוך ריבוע קסום שיישמר לתמיד.

כשהתגייס לביא לצבא, החליט להעלות בכל יום תמונה שתספר על רגע אחד מהיום שעבר על חבריו ועליו. למשל, באחד הימים הוא צילם את חבריו ישנים באוטובוס מזווית מאוד מעניינת, וצרף לתמונה כמה מילים שכתב. ככה יום אחר יום.

ללביא הייתה עין טובה לצילום תמונות וגם כלפי אנשים. ליבו היה רגיש אליהם מאוד.

בזמן מלחמת חרבות ברזל לביא דאג לפועלים הזרים שנמצאים כאן בארץ לבדם, הוא כאב גם על הפרות שסבלו מכאב כי אין מי שיחלוב אותן מאחר ותושבי עוטף עזה פונו מהדרום. דאגתו לא ידעה גבולות, ולפעמים - כך סיפר לאימו בתחילת המלחמה - נקרע לו הלב מדברים עצובים שראה.

ב־31 באוקטובר 2023 לביא נהרג במהלך קרבות עם מחבלים ליד העיר עזה. מעניין ששנתיים קודם, ב־30 לאוקטובר 2021 המצלמה מתילדה מתה. היה זה בתקופת מגפת הקורונה, כשהייתה חובת בידוד בארץ. לביא נאלץ לערוך לה לוויה בזום וכולם השתתפו שם בצחוק וברצינות.

בדברים שנמצאו לאחר שנפל הוא כתב: "אינני מצטער על גיוסי. זה דבר שאני אסיר תודה עליו. היכולת לפגוש חברים כמו אלו שמצאתי בצבא היא יוצאת דופן. תודה למדינה שנתנה לי את ההזדמנות.

"לסיום, אני מבקש לא לשקוע באבל. העשייה שיכולה לצמוח ממנו - אין היא מתישה - אלא בונה. לכן אני מבקש מכל הסובבים אותי - תעשו תמיד".

בפעם הבאה שתהיה לכם מצלמה, חפשו איזה רגע שיש בו אהבה לאנשים או לעולם ותצלמו. תמונה אחת - בשביל לביא - לעולם מלא תמונות רגישות ויפות.

כתבה - נעמה פרנקל