יש לכם חברים שאי אפשר להיפרד מהם, בשום מצב? לרותם דושי בן העשרים היה מישהו כזה, שהוא היה צמוד אליו כל הזמן. לא מדובר בחבר מהכיתה או מהשכבה, אלא בלא פחות מאשר מפקד החטיבה שלו!
רותם היה לוחם בחפ"ק, חוליית פיקוד קדמית, אצל המח"ט, מפקד החטיבה. לאן שנסע אלוף משנה עמי, המפקד של כל חטיבת הצנחנים, רותם נסע איתו. הוא היה רק לוחם צעיר, הרבה יותר מהמח"ט, אבל המח"ט אהב אותו. עד כדי כך שפעם אחת ברגע של שובבות והומור – רותם לקח את דרגות המח"ט (הסימונים על הכתף, שמסמנים כמה בכיר הקצין שנושא אותם), והעביר אותן לכתפו. הוא אפילו הצטלם כך, כאילו הוא אלוף משנה. כולם היו בטוחים שהמפקד יעניש אותו, אבל המפקד פשוט... התפקע מצחוק. הוא לא היה מסוגל לכעוס על רותם.
בשבת לפנות בוקר רותם חזר מבילוי לביתו, בשמשית שבעמק יזרעאל. פחות משעתיים אחרי שנרדם, הטלפון שלו צלצל. מרוב עייפות הוא לא שמע את הצלצול, אבל אמא שלו העירה אותו ואמרה לו שמתקשרים מהצבא. רותם, עדיין מנומנם, קירב את הטלפון לאוזנו ולפתע זינק מהמיטה והחל ללבוש מדים. "מה קרה?" התפלאו אבא ואמא. "יש מתקפה, אני חייב לנסוע", ענה רותם קצרות, והתארגן בזריזות. "תשתה קפה לפחות?" שאל אבא, אך רותם סירב: "המח"ט מחכה לי!"
רותם נסע מעמק יזרעאל דרומה, ואסף איתו עוד חייל וחובש. מטרתו הייתה למצוא את המפקד שלו, אבל לאתר את המח"ט באזור מלא מחבלים, היה כמו למצוא מחט בערמת שחת. רותם לא נכנע, אלא הצטרף להילחם עם חולייה חדשה. הוא נסע עם שני הלוחמים שאיתו, שלושתם חברו לשוטרים שלא הכירו כלל, וכך – ללא מפקד צמוד שעליו אפשר לסמוך שיוביל את הלחימה – רותם נלחם לצד חבריו החדשים. הם נסעו בכבישים, סייעו לפצועים והסתערו לעבר מחבלים.
במהלך קרב בכפר עזה רותם נורה ונפל. צוותו המשיך להילחם, והציל את חייהם של אזרחים רבים.
כתב: חיים אקשטיין
Comentarios