הדפיקות על הדלת הפרו את שלוות הערב בדירת החדר של אימלדה ובנה סדריק גרין.
כשאימלדה פתחה את הדלת היא נדהמה לראות שוטרים. הם נכנסו לדירה, תפסו את סדריק בן ה־17, ולקחו אותו איתם.
המעצר הגיע אחרי תקופה שבה סדריק הסתבך בכל מיני עניינים פליליים. איך זה קרה? אמא אימלדה הגיעה ארצה מהפיליפינים לפני שנים רבות כדי להתפרנס, והמצב הכלכלי שלהם היה לא כל כך פשוט. סדריק נעדר מבית הספר ועזר בפרנסת הבית, ובתקופה הזאת הוא השתלב בחבורת נערים שהשפיעה עליו לרעה. ''סדריק, זו לא הדרך'', אמר לו קלי, חברו הטוב. ''אני יודע'', אמר סדריק בכאב ''אני אפסיק עם זה''. סדריק ידע שהמצב חייב להשתנות. הוא גם ידע שבשביל זה הוא צריך להתנתק מהסביבה שלו ולהתחיל מחדש.
סדריק החליט להתגייס בשביל להתחיל מחדש, אבל גם בשביל סוף סוף להרגיש ישראלי לגמרי, כמו כולם, ולהתגבר על התחושה שהוא קצת שונה. כשבלשכת הגיוס רצו לגייס אותו לתפקיד עורפי הוא סירב לעלות לאוטובוס ודרש שיגייסו אותו להיות לוחם. המפקדים הסכימו רק בתנאי שאימלדה תחתום שהיא מסכימה. ''אני לא רוצה שתהיה לוחם!'' אמרה אימלדה. ''אמא, אני יודע שזה מסוכן'', אמר סדריק. ''אם לא תחתמי לי, אני לא אתגייס. אני יודע שבעבר עשיתי לך הרבה צרות, ראיתי אותך בוכה בגללי. אבל עכשיו זו ההזדמנות שלי לעשות אותך גאה''.
והוא באמת עשה את אימו גאה. סדריק התגייס לגבעתי והיה לוחם אמיץ ומוכשר, ואף קיבל מעט לפני שחרורו מהצבא אות הצטיינות ממפקד פיקוד דרום, לעיניה הגאות של אימו.
לאחר שחרורו סדריק ובת זוגו דניאלה התחתנו ושכרו דירה בדרום תל אביב. כשהתגייס במלחמת חרבות ברזל, אמר סדריק לדניאלה: תדעי שאם יקרה לי משהו זה מה שרציתי, להילחם למען המדינה.
סדריק נפל בעזה, במלחמה למען המדינה שאהב. הילד הפיליפיני מדרום תל אביב הפך לגיבור ישראלי, שנזכור בליבנו לעד.
כתב: ברוך קמפינסקי
Comments