"אברימי, אתה בבית? קח מהר את הנשק שלך וצא אליי. אנחנו חייבים להגן על המושב שלנו", כך העיר רונן כהן, הרבש"ץ (רכז ביטחון שוטף צבאי) של כפר מימון את חברו אברימי קלודני.
בימי שגרה המושב שלו ורגוע ומוקף בשדות יפהפיים שבהם עובדים התושבים בחקלאות, אך באותו בוקר שבו חגגו בכפר את חג שמחת תורה, רונן שמע אזעקות והדי פיצוצים והבין שהפעם מדובר באירוע יוצא דופן. הם ידעו: עליהם לשמור על המשפחות במושב! רונן קרא במהרה גם לשאר חברי כיתת הכוננות וחילק אותם לעמדות שמירה.
הם עמדו דרוכים, בנשקים שלופים, מוכנים לשמור על הבית שלהם.
רונן הרבש"ץ עמד לצד אברימי ליד גדר המושב. פתאום נפתחה לעברם אש חזקה. אלו היו המחבלים שירו לכיוונם. הם השיבו לעברם אש חיה. באמצע קרב היריות רונן שם לב שהתחמושת הולכת ואוזלת. אומנם הוא היה מודאג, אך הוא החליט לא לתת לפחד להשתלט עליו. הוא המשיך להילחם תוך כדי שהוא אומר לעצמו: 'אנחנו נציל את המושב. נילחם עד הסוף ולא ניתן למחבלים להיכנס לכאן'.
בדיוק כשהכדורים האחרונים נורים מנשקם, הם מבחינים בשמיים בשני מסוקי צה"ל שמתקרבים לעברם. "הם באים לעזור לנו!" הריע אברימי בהתרגשות. המסוק הראשון נחת בשדה תחת אש. דלת המסוק נפתחה וחיילים ירדו ממנו עם נשק והסתערו בריצה על המחבלים. אחריו ניסה לנחות המסוק השני אבל אז נורה לכיוונו טיל נ"ט, טיל חזק שהתפוצץ וגרם לאש להתלקח במסוק. הוא החל לאבד שליטה אבל בדרך לא דרך הצליח לנחות בשלום. הדלת נפתחה והחיילים זינקו ממנו במהירות ובגבורה, נכונים להילחם במחבלים שהתחבאו בשיחים ותיכננו לחדור לכפר מימון וליישובים נוספים באזור. הם נלחמו באומץ לב ואחרי שעות של קרב הצליחו להדוף אותם.
בתום הקרב רונן ואברימי הסתכלו זה על זה ונשמו לרווחה. הם ידעו שבזכות החיילים האמיצים שהגיעו ברגע הנכון, כפר מימון ניצל ותושביו ימשיכו לעבוד את האדמה הטובה.
כתבה: רבקי גולדפינגר