כמעט כל ילדה חולמת על היום שבו היא תהיה כלה: היא תלבש שמלה לבנה ומיוחדת ותצעד בשביל מואר אל החופה...
גם סמדר פל חלמה על החתונה שלה. לא היו לה רצונות מיוחדים, רק אחד: להתחתן עם יוסף שרת, האהוב שלה. והנה סוף סוף התקרב היום שלהם! ויש אולם ויש שמלה ולהקה, ובעיקר התרגשות וציפייה גדולה.
אבל הכול השתנה כשיומיים לפני החתונה פרצה המלחמה.
איך אפשר להתחתן כשהתותחים רועמים בחוץ? ומה עושים כשהחתן צריך ללבוש מדי צבא במקום חליפה, ולנסוע לפקד על גדוד חיילים בלב הקרבות?
הזוג הבין מייד שאין ברירה וצריך לדחות את האירוע. "אל תדאג", חיזקה סמדר את יוסף, "נתחתן מייד כשתחזור. עכשיו יש לך תפקיד חשוב לבצע".
יוסף התעודד ויצא אל הקרב.
באחד הימים סמדר הגיעה לנחם את משפחת הליבני, שהתאבלה על בנם האהוב יובל שנפל במלחמה. ככה, במקום ללבוש לבן ולרקוד ולחגוג, ישבה סמדר עם משפחתו של יובל החייל, עצובה ומתגעגעת.
גם צחי, עיתונאי מוכר, הגיע לשבעה.
"אתה רואה את הבחורה היפה הזו?" המשפחה הצביעה על סמדר, "היא הייתה צריכה להיות עכשיו כלה. אולי תעזור לסדר לה את החתונה הכי הכי? אנחנו צריכים פה סיבות לשמוח!"
צחי נענה לאתגר, פנה לצבא ותוך ימים ספורים התארגנה חתונה צה"לית ומיוחדת במינה:
כמו בסינדרלה: האוהלים האפורים של הבסיס הצבאי קושטו והפכו לגן אירועים קסום, רחבת המסדרים הפכה לרחבת ריקודים, נמצאה שמלה חדשה ומאפרת ואפילו הגיע זמר מפורסם כדי ללוות את הזוג המאושר אל החופה.
החתן הגיע היישר מהאימונים, מופתע ונרגש, לבוש במדים ומלווה בכל החיילים שהיו בבסיס. כולם שרו ורקדו יחד, ולערב אחד שכחו את הקושי ונזכרו עבור מה הם נלחמים; גם מי שלא הכיר בכלל את החתן והכלה.
כבר בבוקר המחרת יוסף שב אל הקרב. סמדר, שרצתה את החתונה הכי רגילה, הייתה לכלה הכי אמיצה והכי מיוחדת.
כתבה:אביטל צור