מתן אברג'ל הוא לוחם בגולני שקם לעוד בוקר שבת בקיבוץ ניר עם, כדי לשמור על גבולות המדינה. את הכשרתו הוא סיים רק חודשיים לפני אותו בוקר, שבו פלשו מחבלים לישראל. כשטילים צבעו את השמיים בעשן והאזעקות הפרו את השקט של שבת - מתן נקרא לרכב המשוריין שייקח אותו ואת חבריו לצוות היישר לשדה הקרב.
כשהם מגיעים, מתן וצוותו מתארגנים, ועם הרבה חיילים אמיצים הם נלחמים בעוז רוח. תחת אש כבדה ובעודם מותקפים, הם מצליחים לחסל מחבלים רבים. כשהלחימה הופכת למאתגרת במיוחד וברגע שבו מפקד הצוות לא נראה לעין - מתן הלוחם תופס פיקוד על הצוות. יחד הם מפלסים את דרכם עד לנקודה שבה מתן יורד מהרכב כדי לנהל עוד קרב אמיץ עם המחבלים.
לפתע, ירייה אחת פוגעת בו ומשנה הכול. מתן הגיבור עכשיו כאוב, אבל הוא אוסף את כל כוחותיו וגורר את עצמו אל תוך הרכב, שאיתו יגיע לחבריו ויהיה מוגן עד שיחבק שוב את הוריו. רגע לפני שהרכב נע, רימון יד מושלך לתוכו.
מתן מבין במהרה כי בעוד רגע הרימון יתפוצץ ויהרוג את כל היושבים ברכב. הוא קופץ עליו. מתן הלוחם עכשיו פצוע. הוא מספר לצוות שניסה לעשות הכול עבור המדינה.
מתן קפץ על הרימון וכך הציל את חבריו מפציעה.
בלוויתו חברים סיפרו שתמיד השיג את אשר רצה בעבודה קשה ומסורה. כך הפך ללוחם המצטיין של החטיבה, כך גם זכה בכומתה האישית של מפקדו, מתנה שהיא סמל להערכה רבה. הם אומרים שהוא היה בחור שקט וגם צנוע. כל כך צנוע, שאפילו הוריו לא ידעו על ההישגים האלו, עד שגילו בעצמם בטקס הסיום שלו. אפילו את סיפורו האחרון מתן לא סיפר להם. הם שמעו עליו כמורשת קרב מלוחמים שהגיעו לבכות על הגיבור שהציל אותם בגופו.
כתב: בר מנור